כששואלים אותי "מה זה ביבליותרפיה?" או "אז מה בעצם עושים- קוראים ספרים? כותבים יומן אישי?", חיוך פנימי מתגבש בתוכי, ואני משתדלת לענות בצורה מדויקת ופשוטה ככל האפשר, למרות שכל כך הרבה דברים אפשר להגיד על הביבליותרפיה, וכל הגדרה ספציפית מצמצמת מהאיכויות הרבות שבה.
כדי להבין יותר מהו ה"יצור" המוזר והמופלא הזה שנקרא ביבליותרפיה, אני מזמינה אתכם לקרוא בהרחבה בעמוד הרלוונטי באתר תחת הלשונית "טיפול באמצעות ביבליותרפיה". באופן אישי, השפה היא בית עבורי. הכתיבה, הקריאה, העולם הפנימי על כל רבדיו, ההתעסקות במילים, מאז ומתמיד היו חלק אינטגרלי מחיי. מגיל צעיר הייתי אוספת מילים, שירים, מקשטת מחברות ומדביקה בהן קטעים שנגעו ללבי והדהדו בי זיכרון, תחושה או רגש, היה לי חשוב לנסח את החומרים הנפשיים ולגלם אותם במילים, לפזר את הערפל הנפשי באמצעות האותיות הצמודות זו לזו.
איך זה נראה בחדר הטיפול? נתחיל מהסוף- בטיפול אין חובה לכתוב או לקרוא, הטקסטים יכולים להיות נוכחים גם דרך שיחה, יצירה ואפילו- בשתיקה. הטיפול הביבליותרפי הוא ממוקד אדם, ומשתנה בהתאם לצורך, לרצון ולהעדפה של המטופל; ישנם מטופלים שמעוניינים בכתיבה אישית כדי להיות במגע עם המציאות הפנימית ולהביע את עצמם ואת מחשבותיהם בצורה מלאה ככל הניתן; אחרים מעדיפים שהמפגש הטיפולי יתנהל כשיחה אסוציאטיבית, ומתוך כך, למצוא משמעות בסיפור חייהם; או למשל להתנסות באמנות וביצירה אישית; ויש מי שחשים שקל להם לגלות את עצמם ולהתבטא דרך שירים או סיפורים של אחרים כדי להדהד את ההתמודדויות והאתגרים בחייהם. כמה חשוב לתת מקום לכל אותם תכנים שנמצאים בתוכנו, מפעילים אותנו ומשפיעים עלינו. ההתבוננות הנפשית ארוכת
השנים, לעיתים סיזיפית, זו שלעולם אינה נגמרת. שמצמיחה אותנו וגורמת לנו להיות עם היד על הדופק, להיות קשובים לעצמנו ולמה שאנחנו מרגישים בכל מצב נתון.
אני מתייחסת אל העבודה הטיפולית דרך מטאפורת הבגד ההפוך: הטיפול הוא המגע דווקא בחלקים שאינם חשופים לעין, הצד הסמוי, הבטנה, זה עם הקרעים והכתמים, עם חוטים ופתקיות מעקצצות.
וכך, טקסטים עשויים להדהד את התחושות והחוויות שלנו, אסיים בשיר שבעיניי מתמצת את העמדה הטיפולית שלי:
במה את עוסקת?
בהתקרבות ובהתרחקות של הדברים
שזה במילים אחרות
הכיווץ וההרפיה
של סמרטוט הנפש
(מעין לוי בן-סטון, מתוך "ענבים בטעם נצח").
Kommentare