סוף אוגוסט

התקופה הזו בשנה, שבה השקיעות שוטפות את העיניים באור זהוב, מלוות בעננים ייחודיים.

החצבים וחבצלות החוף, הפרחים שמעידים על הסתיו שכבר בפתח, כבר מנקדים את הפינות הנסתרות בטיילת, ואפשר לצפות בציפורים נודדות.

תקופה של איסוף ופירוק, מיון וארגון, תכנון ודיוק החיים לאותנטיות הרצויה, קריאה מחודשת בספרים ובשירים, טיולים ומסעות פנימיים.

וכך לבלות ערב אחד של שיחה וחיבור במסעדה עם איכות ביתית, ולמצוא בה פרט אחד פשוט כל כך, שקשה להסביר למה היה יפה כל כך בעיניי - מתלה למעילים.

עברתי ליד גן ילדותי שבו הקבוצות נקראו לפי שמות של פרחים; והיינו קוטפים מעץ התות שבכניסה ואוכלים בהנאה, מדביקים ומציירים, שם אהבתי ילד אחד, הוא לא ידע עברית, אבל הקשר שלנו היה ילדי ומקסים בתמימותו, האמנו שנישאר כך לנצח.

ביום אחר, ורגליי לקחו אותי חזרה הביתה גם דרך בית הספר היסודי שבו למדתי; השער היה פתוח והתפתיתי להיכנס, לשבת ולנוח בפינת הדרקון האדום בו דיברנו וצחקנו ורקמנו חלומות, קיוויתי לראות את הילדה שנשארה אחרונה בקבוצה שלה במשחק המחניים, שהשתדלה ושקדה על לימודיה, שהייתה כותבת סיפורים ומשחקת בשעות החופשיות במשחקי המחשב עם שאר החברים בכיתה-

כל כך רציתי למצוא אותה ולתת לה חיבוק, להגיד לה כמה מילים, להרגיע אותה ולתת לה כמה עצות לעתיד, אבל חייכתי והמשכתי, ידעתי שלא אראה אותה עוד לעולם- אבל התנחמתי בכך שהיא בתוכי, לתמיד -