אנחנו יצורים נרטיביים, שמבקשים ליצור חיבור וקוהרנטיות בין האירועים והרגשות השונים בחיינו; אנחנו יוצקים משמעות, ונושאים בתוכנו את הסיפור האישי שלנו.
אנחנו מבקשים להביע ולבטא את עצמנו באופן אותנטי, ופעמים רבות השאלה הנשאלת היא: מי אני באמת? האם אני מספר את עצמי או לכוד בסיפורים שמספרים עלי אחרים?
 

לעיתים אנחנו יכולים להרגיש שאין הלימה בין הצרכים והרצונות שלנו, לבין האילוצים והמחויבויות שעלינו למלא; שיש פער בין החיים שהיינו רוצים לבין מה שמתקיים בפועל, שיש תחושה של הליכה לאיבוד במרחב הנפשי, שדבר לא מהווה עוגן, שדברים תקועים.

קורה לעתים, שהסיפור האנושי שאנחנו נושאים על גבינו מתגלה כשריון, הסיפור הזה לכאורה מגן עלינו, אך מונע מאתנו לחיות את החיים שאנחנו כמהים אליהם.

העבודה הביבליותרפית מתנקזת לעיבוד הפנימי, וכפי שהיטיב לנסח זאת דויד גרוסמן: "משהו משתחרר בשריר התפוס של התודעה שבגללו סיפרנו את הסיפור האישי שלנו, שהפכנו לאסוריו במשך שנים רבות כל כך, ומנע מאתנו את האפשרות לנשום" – הטיפול כאפשרות נשימה במקומות מכווצים, תנועה היכן שיש חוויה של סטטיות או עצירה, התפתחות ודיוק של הצרכים שלנו ושל אופן מימושם.
 

התהליך יכול להתרחש דרך שיחה, התנסות ביצירה, כתיבה אסוציאטיבית, מפגש עם טקסטים העוסקים במצב רגשי או שלב בחיים וכו'. השימוש בטקסטים שונים מאפשר מרחב טיפולי לעיסוק בנושאים הרלוונטיים לאדם- דיכאון, חרדה, בדידות, זעם, מערכות יחסים, מימוש עצמי ועוד.
כך ניתן להתבונן בעצמנו וביחסים עם סביבתנו דרך מילים, צבעים וחומרים.

כמו בכל שלב במעגל החיים, גם לתקופת החיים של הגיל השלישי ישנן התמודדויות ייחודיות.
הביבליותרפיה עשויה להיות דרך טיפול בעלת ערך ומשמעות לגיל השלישי, שלב שבו מודגשים ביתר שאת צירי הזמן: התבוננות על העבר, רצון לנסות ולחוות עוד בהווה ומחשבות על העתיד; הרצון להספיק עוד לצד תחושות החמצה, שינויים במעגלי קרבה (פטירת בן/בת זוג, ילדים בוגרים העוזבים את הבית ועוד), יציאה לגמלאות, מחשבות על החיים שהיו וגם על מוות- סוגיות משמעותיות שעשויות לגרום לתחושות בדידות ועצב, דיכאון וחרדה.
 

במובן הזה, דרך הרחבת נקודות המבט, הגמשת ההסתכלות וטווח התגובתיות הרגשית, איתור הכוחות הפנימיים, טיפוח חמלה עצמית וחיבור לרגשות, מתאפשר לשכתב מחדש את ה"חוזה" מול החיים; הבגרות היא (בין היתר) ההבנה שמותר לשנות ולהמיר סעיפים שכבר אינם נחוצים לנו עוד.
כך, מתאפשר למטופלים לגלות תובנות חדשות לגבי עצמם ועל העולם, ובאמצעות התהליך הטיפולי לשכתב את ה"סיפור" שסיפרו לעצמם על חייהם- ולצאת לדרך חדשה (אף פעם לא מאוחר מדי).

כל אחד מאיתנו הוא הגיבור של סיפור חייו.